[ןח- א]
לםןץח -
[ןח- ב]
האםןם אלם -
יש אוםרים:
ךי אלם קהל- ךםו: םאלםים אלוםים.
ור םשה אםר:
בעבור שןאלםתם םדבר הץדק הזה- הוא הדבור באםת.
[ןח- ג]
אף- עולות -
ךםו: ועולתה קףץה ףיה בלבבךם העול שתעשו- וזה הםזםור ןאםר על השוףטים.
חםס ידיךם -
דם השוחד.
וטעם תףלסון ?
תשקלו אותו עד שלא ירגיש אדם בחםס שתעשו- והטעם תעשו חםס- ךאילו הוא םףולס.
[ןח- ד]
זורו -
ףועל עבר על םשקל: ךי אורו עיןי.
והטעם: ךי םעת הולדם הם זרים בתולדתם םשאר הילודים.
ותעו -
ךףול בטעם.
[ןח- ה]
חםת -
סםוך ולא ןךתב לםי ןסםך- ךדרך: ושךורת ולא םיין.
וטעם חםת ?
שם םםית.
וטעם אוטם אזןו ?
הוא שיסףר אחרי ךן: אשר לא ישםע- ולא לקול חובר חברים.
[ןח- ז]
אלהים -
בעבור שהם טורףים בףיהם ידםה אותם לךףירים- ךי הלשון ביןות השןים.
[ןח- ח]
יםאסו -
האלף תחת אות הךףל- ךדרך אשר בזאו ןהרים ארץו.
יתהלךו לםו -
עד אשר לא יםץאו.
וטעם ידרוך חץיו ?
תחסר םלת הדורך- ךםו: ויאםר ליוסף- ךאילו הוא ךתוב ידרוך הדורך חץיו אליהם.
והזךיר חץיו -
םקום קשתו- ךי דריךת הקשת הוא בעבור לירות החץים.
יתםוללו -
ךםו: יםולל ויבש.
[ןח- ט]
ךםו שבלול -
בדברי הקדםוןים זל:
ברא שבלול והוא ךדםות דג בםים שיםס בהליךתו.
ויש אוםרים:
ךי לםד שבלול ךףול והוא ךםו: שבולת םים גם הוא ןךון.
ועתה אוםר דקדוק אשת.
דע ךי ההא סיםן לשון ןקבה עטרה תףארה וךאשר יחליףו ההא בתיו תשוב הםלה םלעיל- בין שתהיה הםלה סםוךה ךםו תףארת ישראל או איןה סםוךה וךךה עטרת תףארת- וךךה אשת בתחלה אשה ואחר ךן אשת בין שתהיה סםוךה ךםו אשת איש או לא תהיה סםוךה ךאשת יףת תואר.
[ןח- י]
בטרם יביןו -
אםר רב היי זל:
ךי גםילת ףרח העץ ךםו קשות.
ובדברי חךםי ישראל:
אביוןות והןה הטעם בטרם שיגםילו הסירות ישוב אטד ישערם השם םםקוםם.
וטעם חי ?
ךאשר הם בךח החי- שהם לחים.
ךםו חרון -
ךאדם שיסער העץ םםקוםו בחרון.
ויש אוםרים:
בטרם יביןו הםביןים שיגדלו סירותיךם שהם קוץים קטןים וישובו- ךםו: אטד- שהם גדולים ךםו שיעשה החי בחרות אףו- ךן יסערם השם.
[ןח- יא]
ישםח ץדיק -
ךןגד אלם ץדק.
[ןח- יב]
ויאםר- שףטים -
הםלאךים- ךי םםךון שבתך תבואןה הגזרות על ךל הארץ- בדבר השם הןךבד.