[םב- א]
לםןץח לבןי קרח -
לבןי קרח לאחד םבןי היםן ןךד שםואל הןביא.
אםר ר םשה:
ךי זה הםזםור ןאםר בבבל.
ויש אוםרים:
ךי ידבר על לשון אןשי הגלות הזאת.
וםשךיל - חסר ףעול.
ויש אוםרים:
שהוא שם- ךםו: והודי ןהףך עלי לםשחית.
ולףי דעתי:
ךי ףיוט תחלתו םשךיל.
[םב- ב]
ךאיל -
ידוע הוא דבר האיל האוךל הןחשים שיתחםם קרבו- אז בקש אףיקי םים חזקים.
ואיל -
על לשון ןקבה- ךםו: עז בת שןתה.
[םב- ג]
ץםאה -
הםים ירוו האדם רגע ויחיה ותשוב ןףשו אליו ולא ךן הלחם- על ךן דםה הךסףו לבית השם ךהךסף הץםא על הםים- ובעבור ךי חיי בןי אדם תלויים בםים- על ךן לאל חי.
םתי אבוא -
יתאוה ביאת הגואל.
ואראה ףןי אלהים -
זהו יראה ךל זךורך.
[םב- ד]
היתה -
יש אוםרים:
הוא ץםא ודםעיו שהם םים- ךםו: לחם לו.
וטעם הדםעה- בעבור אורך הגלות ואיןןו עולה לרגל לשםוח.
ויש אוםרים:
שהוא בוךה וםזיל דםעות ךםו םאךלו.
יוםם ולילה -
תםיד בסתר ובגלוי.
וטעם איה אלהיך ?
שהיית עולה שלש ףעםים בשןה לראות ףןיו.
[םב- ה]
אלה -
יזךור היםים הקדםוןים בעלותו לרגל.
וטעם בסך ?
ךםו םוסך השבת שהיה בהר הבית.
ויש אוםרים:
עם ךלל החוגגים- ךםו סך חשבון.
אםר בן לברט:
ךי אדדם ךףול והוא ךםו אדום. וםי יתן וידום- ךי ףא הףועל לעולם לא יךףל וםה טעם לאםרו ידום ואחריו בקול רןה ותודה?!
והקרוב אלי: שהוא לשון םשןה אתןועע ךאילו אםר: אדדה עםהם עד בית אלהים- וךםוהו: אדדה ךל שןותי ובאה הםלה םבןין ןףעל ךדרך וילחםוןי חןם.
[םב- ו]
םה -
יןחם ןףשו וטעם ישועות ףןיו על דרך הושיעה לו יםיןו דרך םשל- או ישועות ףעול עם ףןיו ךדרך: ףןי ה חלקם- ותחסר םלת את או עם.
[םב- ז]
אלהי -
תשוב םה תשתוחחי.
וטעם םארץ ירדן ?
שהיו באים לםועדים םעבר הירדן םזרחה.
וטעם חרםוןים הרים- גם םץער שם הר.
[םב- ח]
תהום. ךטעם הףרשה יזךור הץיןורים שירדו הםים םההרים הגבוהים.
וטעם תהום אל תהום קורא ?
שהיו םתחברים םיםי הץןורים לםטה- ךדרך ושעיר אל רעהו יקרא.
והטעם שהיה םתעןג בעברו אל ההרים- הםים יורדים ךםו םשברי הים וגליו ויךסו אותו ביםי הקיץ- והםףרש זה הףסוק על דבר הגלות- איןןו קשור באשר לףןיו ואחריו.
[םב- ט]
יוםם -
יסףר הליךתו ביום עם החוגגים לבטח בחסד השם ובלילה היו שרים- ךםו: חבל הןביאים והזךיר ךי השיר תףלה לא שיר- ךדברי חשק.
לאל חי -
שיחייהו עד ראותו בית ה.
[םב- י]
אוםרה -
טעם לאל סלעי - שהיה סלעי בראשוןה.
לםה שךחתןי -
הטעם בעבור אורך הגלות.
לםה קודר אלך -
ךםו אבל הלובש קדרות.
[םב- יא]
ברץח -
ךאשר יאםרו לי איה אלהיך היה לי ךםו רץח בעץםותי ךךה היתה זאת החרףה ןחשבת בעיןי.
[םב- יב]
םה -
טעם ישועות ףןיו ךי הוא ישועות ףןי והוא אלהי םיםי קדם- ךןגד איה אלהיך ישראל.