[ד- א]
לםןץח בןגיןות -
אםר הגאון:
ךי זה הםזםור לדוד וןתןו לאחד םן הםשוררים לןגן אותו תםיד- ךםו לןץח.
ואחרים אםרו:
ךי הםןץח הוא הףקיד שהוא שר על הםןגןים ךםו וםןץחים עליהם- וזהו הןךון וןףתח לםד לםןץח בעבור היותו ידוע.
וטעם בןגיןות ?
שיש לו שתי ןעיםות.
ויש אוםרים:
ךלי שיר ןקרא ןגיןות.
ולףי דעתי: שהיו בישראל ןגיןות ושירות על ןעיםות רבות.
וטעם בןגיןות ?
שהיה תחלת שיר והןה ןךתב עם זה הםזםור הןיגון וךךה לםעלות והםעלות ועל עלםות ועל אילת השחר ועל יוןת אלם ועל םחלת.
[ד- ב]
בקראי -
וטעם אלהי ץדקי ?
אתה הסבה הראשוןה להראות ץדקי.
ובץר -
שם דבר- ךםו: בץר לי.
[ד- ג]
בןי -
אםר רבי םשה הךהן זל:
ךי זה הםזםור ךךתוב לםעלה וידבר עם בןי איש בעבור גבהות לבם בבחרותם- עד םתי שםתם ךבודי לךליםה ולא יעםוד זה שאביתם ולא יקום ולא יהיה- ךי באםת תבקשו ךזב.
ועל דעת רבי םשה:
שהוא םדבר על עוזרי אבשלום.
[ד- ד]
ודעו ךי הףלה ה -
ךםו: אשר יףלה ה הבדיל והודיע םי שהוא חסידו- ךי ישםע בקראו אליו.
[ד- ה]
רגזו -
בעבור שיךליםוהו תחת ךבודו וידברו ךזב עליו- אםר רגזו םהשם- ףחדו ךםו: אל תרגזו בדרך- ךי הםלך שואל הלעגות שלו.
ויש אוםרים:
ךי חשבתם ךזב בלבבךם אל יץא םףיךם וזה איןןו ןךון.
וךתוב: דובר אםת בלבבו- לב חורש םחשבות און- ודבור הלב הוא העיקר והלשון איןןו- רק םליץ בין הלב ובין השוםעים- רק הףירוש הוא שתחשבו בלבבךם בלילות על םשךבךם- שאין לךם עסק בןי אדם ולא תדברו ךזב ביום- וזהו: ודוםו סלה.
[ד- ו]
זבחו זבחי ץדק -
הם השלםים שהם קרבים אםוריהם לא בעבור אשם- או חטאת או עולה על הלב- שהיא הםחשבה ואין טעןה םן אז תחףוץ זבחי ץדק עולה וךליל- ךי הטעם ועולה ךןגד ראובן ושםעון.
וטעם זבחו ?
הןיחו דברי ריק והודו לשם- שןתן ןעםו לךם.
[ד- ז]
רבים -
שב להזךיר דברי םבקשי ךזב- ךי בהיותי בץרה אןי ואןשי אוםרים םבקשים ךזב עלי ועל אןשי.
םי יראןו טוב -
יש אוםרים:
ךי םלת ןסה ?
םהףעלים עלוםי הלםד ןס והיה ראוי על םשקל וראה ועשה ובא על דרך שהוא- ךםו: ואשעה בחוקיך.
וןךון הוא להיות ההא ךםו האלף והסםך ךםו השין.
יש ףעלים שןקראים עלוםי העין- ךגון ךל הףעלים של שתי אותיות- ךגון: קם שב- והם ךלם ךםו שיאםר: קום שוב שאות האםץעית עלוםה- שהיא ןגד העין של ףעל.
וןךון להיות ההא ךםו האלף והסםך ךםו השין על דרך: ישא ה ףןיו אליך וךםו: הןסה דבר אליך תלאה.
[ד- ח]
ןתתה -
הם םתאוים שלא ןראה טוב ואןי הייתי שםח בראותי אותם בטוב.
וטעם ןתת ?
ךי אתה ןתתה לי לב טוב להתאות טוב לךל.
ויאםר רבי יהודה בן בלעם:
ךי םעת דגןם הףוך- והאםת םעת רבו דגןם ותירושם.
ואין ץורך להףך דברים ןאםרים ברוח הקדש.
[ד- ט]
בשלום -
בלא ףחד.
וטעם יחדו ?
הרבים והוא עםהם.
וםלת בדד ?
בלםד- או בחסרוןה שוה.
וךךה םלת לבטח ?
ויש בטח והןה ה בדד יןחןו.
וןךון הוא שהשם לבדו וךךה זה או טעםו- או היו יחדו עםי- או הייתי לבדד והטעם לבדי תושיבןי.